פסק-דין בתיק עמ"נ 22649-01-12

הערעור

1.         לפניי ערעור מינהלי בעניין חלוקת משא הוצאות חקירה באגודה השיתופית, משיבה 2 (להלן - האגודה). הערעור, אשר הוגש על-ידי מי ששימש בעבר כיו"ר האגודה, מופנה נגד החלטת רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן (להלן - הרשם), מיום 25.12.11, לפיו הורה - מכוח סמכותו בסעיף 45 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן - הפקודה) - כי הסכום שהופקד על-ידי משיבים 10-4 (להלן - המשיבים) לטובת אוצר המדינה בסך 10,000ש"ח, כתנאי לקיום חקירה שנערכה לבקשתם באגודה, על-ידי החוקר רו"ח עופר אלקלעי, יוחזר לאלתר על-ידי המדינה למשיבים, וכי המערער ישלם סכום זה לקופת המדינה במקומם.

            הערעור הוגש נגד שלוש החלטות של רשם האגודות השיתופיות: האחת- מיום 25.12.11, בעניין חיובו של המערער להשיב לקופת המדינה את הסכום של 10,000ש"ח שאותו הפקידו המשיבים והוחלט להשיבו לידיהם; השנייה- מיום 22.12.11, לפיו דחה הרשם את בקשת המערער להזמין לעדות בסוגיית משא ההוצאות את מר רפי בן זקרי (עובד לשעבר במשרד הרשם); והשלישית- מיום 29.6.11, או חלקים ממנה, שבגדרה ניתנו הנימוקים להוצאת צו הפירוק.

הרקע למתן ההחלטות נושא הערעור

2.         בפתח הדברים יצוין, כי הסכסוך בין המערער לבין משיבים בענייני האגודה הוליד עשרות הליכים, אשר נידונו הן בבית-משפט זה לפני מספר מותבים, והן בבית-המשפט העליון, וקצרה היריעה מלפרטם (ועמד על הדברים כב' השופט עמיתבבג"ץ 5559/11 ובג"ץ 2010/11 (שנידונו במאוחד)). אפרט להלן בתמצית את ההליכים הרלבנטיים לערעור.

            ביום 2.6.10 מינה הרשם חוקר לאגודה, בהתאם לסעיף 43 לפקודה. מטרת החקירה הייתה בדיקת הליכי ההפרטה (נורמליזציה), בקשה לתיקון צו הבית המשותף, וכן בחינת התנהלותה הכספית של האגודה. בתאריך 21.12.10 אישר הרשם, לבקשת החוקר רו"ח עופר אלקלעי (להלן - החוקר), את הרחבת החקירה כך שתתייחס לנושא המשך התנהלות האגודה.

החוקר הגיש את דו"ח החקירה ביום 17.1.11, ובגדרו המליץ כדלהלן: למנות מפרק לאגודה לפי סעיף 46 לפקודה; להורות לוועד האגודה לתבוע מהמערער ומחבר נוסף באגודה להשיב לה כספים אשר קיבלו השניים בגין הוצאות משפט, אשר היו הוצאות פרטיות; להורות לוועד לתבוע מהמערער לשלם את מיסי ועד האגודה לשנת 2005, אשר לא שולמו בפועל; ולהעביר את דו"ח החקירה לעיון משטרת ישראל, לצורך גיבוש עמדה האם יש בפעולות הנ"ל משום עבירה פלילית. יצוין, כי בקשה שהגיש המערער בבר"מ 2012/11, ליתן צו המונע את פרסום דו"ח החוקר, נדחתה על-ידי בית-המשפט העליון ביום 4.4.11, אגב חיובו של המערער בהוצאות אישיות.

3.         ביום 5.6.11 החליט הרשם, בהחלטת ביניים, לאמץ את המלצות החוקר, וניתן על-ידו צו לפירוק האגודה - לפי סעיף 46(1) לפקודה, ובדבר מינויו של עו"ד יהודה טוניק, משיב 3, כמפרק מפעיל של האגודה. בשולי ההחלטה ציין הרשם, כי בשל הצורך במתן החלטת הביניים באופן מיידי, תינתן החלטה מפורטת במועד מאוחר יותר.

את הנימוקים למתן צו הפירוק נתן הרשם בהחלטה מפורטת מיום 29.6.11 (המקיפה 84 עמודים). בהחלטתו הורה הרשם למפרק להעביר את נימוקי ההחלטה לחוקר, לצורך השלמת החקירה, בכלל זה בנושאים הקשורים למערער; וכן לרכז את כל החומר הקשור לפעילותו של המערער, שאוזכר בדו"ח ובהחלטה, ולהעבירו לרשויות הרלבנטיות המוסמכות. בגדרה של ההחלטה האמורה חייב הרשם את המערער, באופן אישי, בהוצאות המשיבים באותו הליך, בסכום כולל של 40,000 ש"ח. בכל הנוגע למשא ההוצאות של החקירה, קבע הרשם בהחלטתו האמורה, כי החלטתו בעניין זה תינתן לאחר שהצדדים יביעו עמדתם בנושא, ולתכלית זו קבע לוח זמנים להגשת התייחסות בכתב של הצדדים.  

4.         כאן המקום לסקור את ההליכים שננקטו על-ידי המערער נגד ההחלטות הנ"ל לפירוק האגודה ולמינוי מנהל מפעיל. עוד ביום 20.6.11 הגיש המערער, הן בשמו והן בשם האגודה, ערעור לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, על צו הפירוק ומינויו של המפרק הזמני, בהתאם לסעיף 51 לפקודה. יצוין, כי השר האציל ליועץ המשפטי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן - משרד התמ"ת), את סמכותו לדון ולהכריע בערעור על צו פירוק, לפי סעיף 51 הנ"ל. עתירה שהגיש המערער לבית המשפט הגבוה לצדק, שבה עתר לסעד זמני של ביטול צו הפירוק וביטול מינוי המפרק המפעיל, נדחתה בפסק-דין מיום21.9.11, אגב מתיחת ביקורת על התנהלות המערער וחיובו בהוצאות אישיות בשיעור גבוה (בג"ץ 5559/11 ובג"ץ 2010/11). הערעור שהגיש המערער לפי סעיף 51 לפקודה, נדחה על-ידי היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, עו"ד מיכאל אטלן, ביום 25.10.11. בהחלטה מפורטת (המחזיקה 46 עמודים) סקר היועץ המשפטי את השתלשלות ההליכים השונים עד למתן צו הפירוק, דן בהרחבה בטיעוני הצדדים ואף מתח ביקורת על התנהלות המערער. עתירה שהוגשה על ידי המערער לבית-המשפט העליון נגד ההחלטה בערעור האחרון, נדחתה בפסק-דין מיום 14.11.12 (בג"ץ 8774/11), אשר ניתן לאחר השלמת הטיעונים בערעור המינהלי שלפניי.

ההחלטה בדבר משא ההוצאות

5.         בהתאם להחלטתן האמורה של הרשם מיום 29.6.11, הגישו הצדדים לרשם עיקרי טיעון בכתב, והמערער אף הגיש שני תצהירים - שלו ושל מצהירה נוספת. בפתח עיקרי הטיעון ביקש המערער לזמן כעד את מר רפאל בן זיקרי, ששימש בעבר כמפקח אזורי במשרד הרשם, וכן לקבל לידיו ממצאי חקירה משנת 2007; וזאת בכדי לתקוף את דו"ח החוקר וממצאיו. יצוין, כי שתי הבקשות כבר נדחו בעבר על-ידי הרשם, בציינו שלא נערכה כל חקירה על-ידי בן זקרי בשנת 2007, ובהעירו כי מכל מקום - לא הייתה לאחרון סמכות להורות על הדברים הנטענים בשמו. בהקשר זה טען המערער בעיקרי הטיעון לפני הרשם, כי מהחלטתו של היועץ המשפטי של משרד התמ"ת בערעור ניתן להבין שהייתה בשנת 2007 חקירה שנסגרה (עמ' 6 להחלטה, סעיף י"א), ושמחדל הוועד בעניין התקציב השנתי נעשה בגיבוי מאת משרד הרשם, באמצעות מר בן זקרי (עמ' 34-33 להחלטה). בנוסף, העלה המערער בעיקרי הטיעון האמורים בעניין משא ההוצאות, שורה של טענות בעניין ממצאי דו"ח החוקר, לפיהן, לשיטתו, פעלו הוא והוועד בסבירות ובתום לב. הוא טען, כי "בכל הפעולות בהן עסק דו"ח החקירה פעל הוועד בתום לב ובאופן סביר... ואין בדברים אשמה אישית ל[מערער]"; ולחלופין גרס, כי "אף לו ייטען, והייתה אשמה אישית, הרי שלצורך בירור הטענות בהן עוסק הדו"ח נדרש זמן מצומצם ביותר... [ו]רוב שעות החקירה עסקו בבירור תלונות מבקשי החקירה שנמצאו לבסוף קטנוניות או שנדחו" (סעיפים 78, 79 ו-80 לעיקרי הטיעון לפני הרשם).

6.         בדיון בבקשה בעניין משא ההוצאות, שהתקיים לפני הרשם ביום 22.12.11, חזר המערער על הטיעונים שהעלה בעיקרי הטיעון. הוא עמד על בקשתו לזמן את מר בן זקרי לחקירה, לצורך הוכחת טענתו, כי הפעולות שעליהן נסבה חקירת רו"ח אלקלעי נעשו על-פי הנחיות משרד הרשם. בהחלטות שניתנו במהלך הדיון, דחה הרשם את הבקשה להעיד את בן זקרי, וכן את הבקשה להמצאת דו"ח משנת 2007. בהקשר זה ציין הרשם בהחלטותיו האמורות במהלך הדיון, כי טענות המערער בעניינים אלו נדחו בגדרה של ההחלטה מיום 29.6.11; כי אין כל זכר בתיקי האגודה לחקירה משנת 2007; כי מכל מקום, ממכתבו של בן זקרי עולה שהחקירה בשנת 2007 "נסגרה"; וכי ההליך של חלוקת משא ההוצאות, לפי סעיף 45 לפקודה, אינו מהווה פתח לערעור על ההחלטה החלוטה מיום 29.6.11 לגופה.

7.         בהחלטה מיום 25.12.11, נושא הערעור המינהלי דנן, קבע הרשם, כי יש לדחות את טענותיו של המערער נגד דו"ח החוקר ונגד ההחלטה מיום 29.6.11, מן הטעם שמדובר בהחלטות חלוטות, בעקבות דחיית ערעורו של המערער לפני היועץ המשפטי של משרד התמ"ת. משכך, שב ודחה הרשם את הבקשה לזימונו של מר בן זקרי למתן עדות, ואת הבקשה להמצאת מסמכי חקירה משנת 2007. הרשם דחה גם את טענתו הנוספת של המערער, לפיה יש להמתין בעניין ההוצאות עד להכרעתו של בית-המשפט העליון בבג"ץ 8774/11 (וכאמור, ביום 14.11.12 אף נדחתה העתירה בהליך האמור). לגופה של ההחלטה, ציין הרשם, כי לאור מצאי דו"ח החוקר ולנוכח האמור בנימוקי החלטתו מיום 29.6.11 בעניין כל סוגיה בנפרד -  "עולה תמונה ברורה לפיה התנהלותו של [המערער] נגועה בחוסר תקינות מהותית, וזה בלשון המעטה", וכי ההתנהלות הלקויה האמורה של המערער "היא זו שהביאה למצב הדברים החמור בו האגודה איננה מצליחה להתקיים כראוי". משכך, הורה הרשם, כי הסכום שהופקד על-ידי המשיבים בקופת המדינה, בסך 10,000ש"ח, כתנאי לקיום החקירה, יוחזר לאלתר על-ידי המדינה למשיבים, וכי המערער ישלם סכום זה לקופת המדינה, במקום המשיבים, זאת בהתאם לסעיף 58(1) לפקודה. אשר ליתר משא הוצאות החקירה ששולמו מקופת המדינה, קבע הרשם, כי הואיל והורה על המשך קיום החקירה - ההחלטה בנוגע למשא ההוצאות הסופי תינתן רק לאחר תום החקירה כולה, מתוך תקווה שעד למועד זה יסתיימו כל ההליכים התלויים ועומדים בעניין האגודה והמערער.

תמצית טיעוני הצדדים בערעור

8.         המערער מציין, כי אינו מלין על קביעת הרשם, בדבר החזרת הכספים למשיבים מאוצר המדינה, אלא אך על חיובו בתשלום הסכום לאוצר המדינה; וכי הוא מציע לבית-המשפט לשקול את הצורך בנוכחות משיבים 11-4 בהליך זה. באשר להחלטה מיום 25.12.11, הלין המערער, בין-השאר, על הימנעותו של הרשם מלהתייחס לגופן של הטענות שהעלה בדיון בעניין משא ההוצאות; על החלטתו להטיל את ההוצאות עליו בלבד, מבלי לבחון מדוע שלא להשיתן על האגודה או על חברי הוועד; על התעלמותו של הרשם מכך שמתוך כלל תלונות המשיבים, שעמדו ביסוד ההחלטה למנות את החוקר, רק חמש תלונות נמצאו מוצדקות על-ידי החוקר ועל-ידי הרשם, כאשר לגבי אחת מהן - אי-הגשת תקציב מראש - קיבל היועץ המשפטי של משרד התמ"ת את עמדתו של המערער; ועל פיצול ההחלטה בעניין משא ההוצאות, באופן ששאלת יתרת ההוצאות תידון עם השלמת דו"ח החוקר. כן ביקש המערער, כי בית-המשפט יבטל את קביעת הרשם, בדבר התנהלותו הלקויה של המערער; והדגיש כי בערעור לפי סעיף 51 לפקודה, ובעתירה לבג"ץ לא הועלו טענות "בנושאים האישיים", ואלו מושמעים לראשונה בהליכים דנן. עוד ביקש המערער להבהיר, כי הוא מלין בעיקר על הפגיעה בשמו הטוב בהחלטת הרשם, שמפריעה לו יותר מעצם החיוב הכספי. בעניין ההחלטה מיום 22.12.11, ביקש המערער כי ייקבע, שלנוכח אי-זימונו של מר בן זקרי לחקירה ואי-המצאת מסמכי החקירה משנת 2007, רובץ המחדל הראייתי לחובתו של הרשם, ויש לצאת מן ההנחה שטענותיו בערעור המינהלי הוכחו. לגבי ההחלטה מיום 29.6.11, ביקש המערער "לבטל את כל הקביעות הרבות שבה, ולפיהן ועד האגודה פעל בחוסר הגינות וחוסר סבירות" (עמ' 20 להודעת הערעור), ובעניין זה העלה שורה של טענות נגד ממצאי דו"ח החקירה וקביעותיו של הרשם בהחלטתו האמורה, וטען כי הוועד שבראשותו פעל בתום לב, בהגינות ובסבירות, ועל-פי הנחיות שקיבל ממר בן זקרי, ממשרד הרשם.

9.         המדינה הגישה בקשה למחיקת רשם האגודות השיתופיות כמשיב בערעור, והפנתה לעניין זה להוראת סעיף 25  לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן - תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים או התקנות) לפיו "המשיב בערעור מינהלי יהיה כל מי שהיה בעל דין להליך לפני בית הדין, למעט המערער". המערער השיב, כי המשיב בערעור אינו הרשם, אלא המדינה - כמי שלזכותה אמור המערער להעביר את הסכום שנפסק. לבקשת המדינה, ועל-פי הסכמת המערער, ניתנה החלטה ביום 27.3.12 בדבר מחיקת המדינה כמשיבה בערעור.

10.       משיבים 10-4 טוענים, כי ערעורו של המערער על חלקים מההחלטה מיום 29.6.11 לוקה בשיהוי סטטוטורי, הואיל והוגש לאחר 45 יום ממועד מתן ההחלטה, זאת בניגוד להוראות התקנות הנ"ל; וכי הערעור המינהלי על ההחלטה האמורה ניגף במעשה בית-דין, היות שהערעור שהגיש המערער, לפי סעיף 51 לפקודה, נדחה על-ידי היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, ועתירה לבג"ץ על ההחלטה האחרונה נדחתה אף היא. בהקשר האחרון טוענים המשיבים, כי בהחלטה מיום 29.6.11 נקבעו ממצאים הנוגעים להתנהלות ועד האגודה בראשות המערער, שבעטיים ניתן צו לפירוק האגודה; כי גם במסגרת ערעורו לפי סעיף 51 לפקודה השמיע המערער טענותיו לעניין דרך ההתנהלות של הוועד בראשותו; וכי אין לאפשר למערער, במסגרת ההחלטה בשאלת משא ההוצאות, "לפתוח" מחדש את הדיון בקביעות העובדתיות. עוד טוענים משיבים 10-4, כי החלטות הרשם נושא הערעור, שנסמכו על דו"ח החוקר, הנן קביעות עובדתיות אודות התנהלותו של ועד האגודה בראשות המערער, והלכה פסוקה היא שערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים - בכלל; ובזיקה להשתת הוצאות - בפרט. בכל הנוגע לבקשת המערער להזמין את מר בן זקרי לחקירה לפני הרשם ולקבל את מסמכי חקירה שנערכה בשנת 2007, טוענים משיבים 10-4 כי בהחלטה היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, נקבע שחקירה שנערכה בשנת 2007 נסגרה, ומשכך, אין כל תועלת בחקירה שנסגרה. לגופו של החיוב בהוצאות ציינו המשיבים, כי בדו"ח החוקר ובהחלטת הרשם נקבע, שבצד התנהלות בלתי תקינה של המערער בראשות הוועד, נטל הלה כספים מקופת האגודה לצרכיו האישיים, כאשר שילם מכספי האגודה חיובי שכר טרחת עו"ד שהוטלו עליו באופן אישי, ולא שילם דמי חבר לשנת 2005; וכי ההחלטה בעניין ההוצאות סבירה ואין עילה להתערב בה.   

משיב 11, ששימש בעבר כחבר ועדת הביקורת, הדגיש כי לא פנה לרשם בעניין החקירה, וממילא לא הפקיד את הפיקדון שהוחזר למשיבים; וחזר בטיעוניו על טיעוני משיבים 10-4.